יש אומרים:
"החיים הם רכבת הרים",
אני חושב שהם לונה פארק.
אומנם רכבת ההרים היא האטרקציה המדוברת ביותר,
אך אינה היחידה בפארק.
יש שיגידו, גם לא המהנה ביותר,
אני אחד מהם.
פעם למעלה, פעם למטה,
מקיצון אחד, לקיצון השני.
לא תודה, לא בשבילי.
בפארק שלי
יש גם קרוסלה ונדנדת רגשות,
יש מכוניות ומחשבות מתנגשות,
מצאתי גם משחקי מזל, קליעה למטרה
וגלגל ענק שמסתובב,
הו הו, איך שהגלגל מסתובב.
עליתי על רכבת השדים,
לא מעט פעמים,
פחדתי.
כמעט הלכתי לאיבוד.
אחת האטרקציות האהובות עליי בפארק
היא מנהרת האהבה
אך המתקן סגור,
הוא בשיפוצים כבר כמה שנים.
אז נכנסתי למבוך המראות,
בקושי הצלחתי לצאת.
נתקעתי הרבה פעמים בעצמי
נפלתי, נפצעתי,
נראה לי שזה ישאיר צלקת.
כשהלכתי להתלונן בפני מפעיל המתקן,
גיליתי שאני מתלונן לעצמי,
שאני גם האורח
וגם המפעיל.
ביקשתי לדבר עם האחראי,
זה מלמעלה,
"מצידי להגיע עד למנכ"ל"
אמרתי והגעתי,
גיליתי שגם הוא,
זה אני.
מרוב אטרקציות, מרוב מתקנים,
שכחתי שאני מנכ"ל הפארק
ואת האחריות שבאה עם זה,
מיד כינסתי ישיבת צוות.
כל הצוות הגיע.
ישבתי עם עצמי -
כל הצוות הוא אני.
אני איש התחזוקה וצוות הניקיון,
אני השומר בכניסה וצוות הביטחון,
אני מחלקת משאבי אנוש.
במהלך הישיבה,
גייסתי את עצמי לצוות מחקר ופיתוח, איש הקריאייטיב.
במסגרת התפקיד אהיה אחראי
לפיתוח אטרקציות ומתקנים חדשים.
החלטנו לסיים את השיפוצים במנהרת האהבה
ולהוסיף תקציב לעניין.
בסוף הישיבה
הסכמנו שאני לא שוכח
שהכי חשוב הוא האורח.
בתור אורח
אני רוצה להספיק
כמה שיותר מתקנים
לפני שהפארק נסגר.
____
הטקסט לקוח מתוך הספר "לאן השביל הזה מוביל?"
לרכישת הספר לחץ כאן.
סימניה מתנה ברכישת הספר.