"מהיום את יכולה לקרוא לי ראש צוות חיבוקים חינם," אמר מר חיבוקי לאשתו.
"מתרגש?" שאלה בחיוך מתוק ואוהב.
"ברור." ענה מר חיבוקי, "היום אני מתחיל את התפקיד החדש."

באותו בוקר הקדים מר חיבוקי והגיע לפני כולם לעבודה.
הוא נכנס למשרדו החדש, התיישב על הכיסא, נשם עמוק
וחכה שהיום יתחיל.

קולות הטלפון החלו לצלצל ברחבי המשרד.
עמיתיו לעבודה החלו לעבור במסדרון,
לשלוח מיילים, לקחת הזמנות, לצלם עותקים ולרכל על...
יום משרדי טיפוסי במשרדי חברת "חיבוקל".

 

מר חיבוקי התרגש וחשש מפגישת הצוות שנקבעה לצהריים.
הייתה זו פגישה מאוד חשובה עבורו.
זו הפעם הראשונה שמר חיבוקי מקבל הזדמנות להציג את התוכנית שלו לשינוי מדיניות החברה.

 

חיבוקי עבר על המצגת פעם נוספת, כשלפתע נכנס בדלת אחד העובדים.

"מר חיבוקי? היי, מזל טוב על התפקיד החדש, אני גלעד, נעים מאוד. תשמע, יש מישהי על הקו, אין לי מושג מה לעשות איתה, האחמ"שית אמרה לי לפנות ישירות אליך."

"תעביר לי אותה בבקשה," אמר מר חיבוקי המחויך.

"חיבוקל, שלום, מדבר מר חיבוקי, ראש צוות שירות לקוחות. במה אוכל לעזור?"

מהצד השני של הטלפון נשמע קול סדוק: "אני צריכה חיבוק."

חיבוקי הסביר בסבלנות לגברת את הפרוצדורה הכרוכה בקבלת חיבוק ושאל אותה לסיבת החיבוק.
לאחר שיחה קצרה הבין כי הגברת אינה זכאית לקבל חיבוק על פי המדיניות הקיימת, למרות שיש בידה מנוי.

 

מר חיבוקי הרגיש מתוסכל.
למרות שרצה לשלוח לגברת חיבוק,
ידע שהוא עובר על מדיניות החברה והבוס לא יראה זאת בעין יפה.
למעשה, אם תתקבל תוכניתו החדשה, הגברת תהיה זכאית לחיבוק.
הוא לקח סיכון והחליט לשלוח ניידת חיבוקים לגברת, כנגד מדיניות החברה.

***

שנים לאחר מכן, נאם מר חיבוקי באירוע בו קיבל את פרס נובל לחיבוק.
האירוע צולם לערוצי תקשורת בכל העולם,
זה היה נאומו:

 

"ביום בו התחלתי לעבוד כמנהל שירות לקוחות ב"חיבוקל",

קיבלתי טלפון מאישה מבוגרת:

האישה אמרה לי שהיא צריכה חיבוק.

שאלתי אותה לגבי סיבת החיבוק והסברתי לה על הפרוצדורה

שלפיה למרות שהיא מנויה, אינה זכאית לחיבוק.

הגברת חזרה ואמרה בשיחה:

'אני פשוט צריכה... לא יודעת למה, אני מרגישה כל כך לבד,

צריכה חיבוק'.

שלחתי לה ניידת בניגוד לנהלי החברה, הייתה לי הרגשה שהיא באמת צריכה את החיבוק הזה.

אותה אישה לא יודעת, אבל בזכותה אנחנו פה היום.

הצגתי את המקרה שלה בישיבת צוות באותו היום,

הדיון הוביל לכתיבת הטיוטה הראשונית וחדשנית של מדיניות החברה שכולנו מכירים ואוהבים כיום.

בזכות הקצאות החדשות לחיבוקים חינם וללא הסבר,

ראינו שינוי מהותי בקהילת הלקוחות שלנו

אנשים נפתחו לאט

יתרה מכך, החלו לעזור ולחבק אחד את השני

הפכנו לעמותה ללא רווח, הקמנו סניפים בכל מדינה בעולם,

כולל בקהילות מבודדות ובמקומות מרוחקים שאין בהם אף אחד שיחבק.

כל זה נתן לנו את היכולת להשקיע יותר במחקר ולהבין כיצד אנחנו יכולים לחבק את עצמנו – בשנה האחרונה בלבד, הקימה העמותה למעלה מחמש מאות בתי ספר לחיבוק עצמי ברחבי העולם.

אני גאה מאד לומר שנכון לרגע זה כ- 70% מהאוכלוסייה הכלל עולמית מחובקת על בסיס יומי.

יש למה לשאוף, אבל אנחנו במגמת עלייה מתמדת.

עכשיו תסלחו לי, אני הולך הביתה לחבק את אשתי."